מחלקת החלזונות (Gastropoda)

מגוון צורות של חלזונות. נוצר ע"י Anna Frodesiak, באמצעות ויקישיתוף.

החלזונות הם הקבוצה המגוונת והנפוצה ביותר מבין הרכיכות בעבר ובהווה (מוכרים כ-85000 מינים, מתוכם 24000 יבשתיים). רובם חיים על הקרקעית או נוברים בתוך הסדימנט (בנתונים). מעט מינים שחיינים (פלנקטונים). סביבת מחייתם כוללת מים מתוקים, תמלחות, אוקיאנוסים, אזורי גיאות ושפל ויבשה. למרביתם שלד חיצוני מינרלי, בעל פיתול לולייני. החלזונות הן רכיכות בעלות גוף מאורך שמלפנים נמצא ראש עם אברי ראיה ומישוש, פה עם סרט שיניים זעירות המוביל למערכת עיכול עם מוצא הפרשה אחורי, שם היה חלל שלתוכו פנו זוג זימים (ברוב הקבוצות) דרכם בוצעה הנשימה. בתחתית הגוף רגל שרירית שטוחה שאורכה כמעט כאורך הגוף, אשר בעזרתה זוחל החילזון על הקרקעית ונצמד אליה.

מאפייני שלד כללים:gastropoda elements
הגסטרופודים מייצרים שלד הבנוי מקשווה אחת בעלת מבנה של קונוס חלול, אשר בדרך כלל מתרחב מאזור הצמיחה הראשוני שלו (apex) לפתח (aperture) שממנו יוצא הגוף (מסת הראש-רגל). השלד יכול להיות שטוח או בצורת גביע (שלד לא מפותל), אך לרוב השלד מפותל סביב ציר פיתול כשכיוונו בדרך כלל לימין (עם כיוון השעון). הפיתול במרבית המקרים בצורת בורג (טרוכוספירלי) אך יכול להיות גם על מישור אחד (פלניספירלי), פתוח או מיושר. הספירלה המתארת את הפיתול הבורגי יכולה להיות גבוהה או נמוכה רחבה או צרה. הפתח של השלד (aperture) יכול להיות עגול או מאורך. השלד יכול להיות מאופיין בסוגי עיטורים שונים.

תזונה:
החלזונות ניזונים מליחוך אצות, סינון מזון מהמשקע, אכילת פגרים וטריפה על ידי קדיחת חור בשלד ומציצת החומר האורגני. סוגים מסויימים של חלזונות חרוטיים פתחו שן-מזרק בקצה צינור המוליך ארס (בדומה לנחשים) לטריפת דגים ויצורים אחרים בים.

strombos

סוג של חלזון בעל כנף וקוצים לייצוב בקרקעית רכה

סביבות מחייה ואקולוגיה והשפעה על מאפייני השלד:
חלזונות חיים במגוון סביבות ימיות, במים מתוקים ועל היבשה, מינים שונים פיתחו התאמות שונות לאכלוס כמעט של כול הנישות הקיימות. שונות החלזונות מורה על התאמת צורתם לאורח חייהם. בהתאם לתנאי המחיה והסיכונים מחוזקת הקונכייה על ידי צלעות, ומגינה על הרכיכה שבתוכה בעזרת בליטות קוצניות.
בסוגים אשר חיים על גבי מצע רך, בשלב הגידול האחרון עשוי הפיתול הקבוע להשתנות, כאשר הפתח מתרחב ושפתו מתפרשת למעין כנף כדי לייצב את הקונכייה על הקרקעית רכה. בזמן הגידול הראשוני שוחה היצור במים בתוך קונכייה כדורית (לרוב לא נשמרת), שפיתולה שונה משלב הגידול העיקרי על הקרקעית.
חלזונות הנוברים בתוך התשתית באזור עתיר חמצן ומזון (לרוב שולי הים) הם בעלי קונכייה צינורית ארוכה בפיתול המשתנה בהתאם לתשתית המזכיר תולעונים, כאשר מקבץ הפרטים עשוי לבנות סלע (לחופי צפון ישראל).
קבוצה ימית מסוימת ונציגים של חלזונות יבשה הקטינו את הקונכייה עד להעלמותה וחשיפת הרכיכה (חלזונות "ערומים" או חשופי זימים) תוך פיתוח אמצעי הגנה והטעיה. וזאת משום שהקונכייה המגנה על הרכיכה מגבילה את גודלה, מכבידה על התנועה וההתחמקות מטורפים.
מגמות ההתפתחות אפשרו לחלק את מגוון החלזונות לסדרות של חלזונות קדומים-ארכאיים, צורות ביניים-מזוזואיים, נציגים חדשים, וחלזונות יבשה בעלי ריאות לנשימה.

התפתחות וחשיבות גיאולוגית:
החלזונות הופיעו לראשונה במהלך הקמבריום המאוחר (470 מ"ש). ראשוני החלזונות היו ימיים בלבד ולהם מכסה חרוטי שהגן על רכיכה מאורכת בעלת פה ואברי חישה מלפנים ופתח הפרשה מאחור. תוך כדי הגידול בממדים והתפתחות הקבוצה הגביהו החלזונות הקדומים את קונכית הגג, אשר זרמים טלטלו אותה בנקל וטורפים יכלו להפכה ולחשוף את הגוף. לכן התפתחה מגמה של פיתול הקונכייה החרוטית סביב ציר מרכזי, שאפשר גידול ללא מגבלות של צורה קשיחה וחזקה. עד האורדוביק (443) הם כבר היו קבוצה מאוד מגוונת אשר איכלסה מגוון בתי גידול ימיים. רוב המינים הפליאוזואים משתייכים לקבוצות פרימטיביות אשר לא שרדו עד היום. המינים הרבים שהתפתחו במזוזואיקון הם אבותיהם של רבים מהחלזונות הקיימים כיום. המינים היבשתיים הראשונים הופיעו בתקופת הקרבון (359 מ"ש).
חלזונות הם אחת הקבוצות אשר מושפעות ביותר משינויים הנגרמים על ידי התקדמות הנסיגה של כיסוי הקרח בעידן הפלייסטוקן ולכן חשובים בחקר תקופה זו, בחקר שינויי אקלים ותקופות קרח.

דילוג לתוכן