מערכת זרוע רגליים (Brachiopoda)

צילום של ברכיופוד החי בים הלבן (צפון מערב רוסיה). ניתן לראות את האיבר הריסי (lophophore) מקופל בין הקשוות. נוצר ע"י Alexander Semenov

הזרוע-רגליים, או ברכיופודים, הינם בעלי חיים ימיים, חסרי תנועה וצמודי קרקעית המפרישים שלד הבנוי משתי קשוות הסוגר את מרבית החלקים הרכים של הגוף. במבט ראשון הם נראים כמו צדפות, אך למעשה שונים לגמרי מצדפות באנטומיה שלהם ואף אינם קשורים לרכיכות. כיום קיימים כ- 335 מינים והם שרידים לעבר מפואר של 30,000 מינים שהוכחדו.
הברכיפודים חיו במגוון סביבות ימיות הכוללות מים קרים ועומקים גדולים. הם פרחו במשך הפאליאוזואיקון וחיו בהרבה נישות אקולוגיות שהלכו ונכבשו ע"י מערכות מתקדמות יותר.

מאפייני שלד כללים:
זרוע-רגליים נתונים בין שתי קשוות, לרוב לא שוות, ציר הסימטריה חוצה את הקשוות, ולא כמו בצדפות בהן הוא עובר בין הצדפות. בקודקוד (תחילת הגידול) של הקשווה הגדולה יש נקב ((foramen דרכו יוצא צינור שרירי דמוי רגל (pedicale, לכן מכונה הקשווה: הרגלית) המחבר את היצור לתשתית. הקשוות נפתחות כלפי מעלה או הצידה וחושפות סרט ריסני (לופופור) המוביל חלקי מזון לפה החיה. הסרט נח על מבנה גירי הצמוד לקשווה הנגדית. רוב קשוות הברכיופודה בנויות קלציט (חלקן בתוספת זרחת הסידן) ולכן נשמרות בתהליכי ההתאבנות.

מאפייני שלד כללים של ברכיופודים

תזונה:
הזרוע-רגליים ניזונים ע"י סינון, הם אוספים חלקיקי מזון על איבר ריסי הנקרא לופופור (lophophore).

Lingula anatina, צולם באי סטראדברוק, אוסטרליה. ברכיופוד זה נובר לעומק רב בתוך הסדימנט, כפי שניתן לראות בעל קשוות שוות גודל ומאורכת ורגל ארוכה מאוד.

סביבות מחייה ואקולוגיה:
כל הזרוע-הרגליים הם נייחים שוכני קרקעית. הם באופן בלעדי ימיים, אבל מאכלסים מגוון רחב של סביבות על קרקעית הים בעומקים וקווי רוחב שונים. למרות שהם נראים נדירים בימים של היום, הם למעשה די נפוצים. עם זאת, לעתים קרובות הם חיים במים קרים מאוד, או באזורי קוטב או בעומקים גדולים באוקיינוס, ולכן לא נתקלים בהם לעתים קרובות. בפליאוזואיקון הם היו נפוצים מאוד במים רדודים, ועם התפתחותם של טורפים ימיים נדחקו למים עמוקים לסביבות ימיות יותר שקטות שם לחץ הטריפה חלש.
הם יכולים להיות מונחים על הקרקעית באופן חופשי או להיות מושרשים למצע ע"י הרגל שלה (pedicale), ואף לנבור לעומק הסדימנט. הם יכולים להיות במנח אופקי, אנכי או נטוי. כיוון המנח משפיע במידע רבה על צורת הקשוות, בדרך כלל זרוע-רגליים בכיוון אנכי יהיו בעלי קשוות קמורות באופן זהה ואילו כאלו הנוטים בצורה אופקית יהיו בעלי קשווה קמורה וקשווה קעורה.

התפתחות וחשיבות גיאולוגית:
בעידן הפליאוזואיקון, בעיקר בדבון, הברכיופודים היו הקבוצה הנפוצה והמגוונת ביותר מבחינה מורפולוגית מבין כול הקבוצות עם למעלה מ200 סוגים שונים המוכרים מהרקורד הגיאולוגי. בסופו של הפליאוזואיקון, לפני כ -250 מ"ש הרבה מינים וסוגים נכחדו (כמעט 90%) בהכחדה ההמונית הגדולה ביותר בכל זמנים, גבול פרם-טריאס. ומאז לא חזרו לגדולתם.
מאובני ברכיופודים משמים כסמנים טובים לשינויי אקלים במהלך תקופת הפליאוזואיקון. במהלך תקופות קרות בהן היה הבדל טמפרטורות גדול בין קו המשווה לקטבים (בעיקר באורדוביק) ניתן למצוא מאספים מאוד מגוונים ושונים של ברכיופודים. לעומת זאת, בתקופות חמות יחסית (סילור) בהן אין הבדלי טמפרטורות גדולים מספר מועט של מינים איכלס את כל הימים.