מהו מאובן?

מאובן הינו שריד שנותר מבעל חיים או צמח אשר חי בעבר והשתמר באופן טבעי בסלע. לרוב נשמר השלד החיצוני או הפנימי הקשיח של היצור, הדפוס שלו בסלע, הגלעין הפנימי (מילוי החלל הפנימי), או עקבות שהותיר. שימור רקמה אורגנית מחייב תנאי קבורה מהירים ומיוחדים ולכן ממצאים כאלה אינם כה נפוצים.

למרות שרוב סוגי המאובנים גדולים מספיק בכדי לראותם בעין רגילה וללא אמצעים מיוחדים, ישנם רבים אחרים כל כך קטנים שיש צורך בזכוכית מגדלת או מיקרוסקופ לשם כך. אלו נקראים מיקרו-מאובנים והם כוללים מגוון רחב של נבגים (גופיפי רבייה חד תאיים או בעלי תאים אחדים, הקיימים באצות, צמחים, פטריות ובמינים שונים של חיידקים), אבקנים, מיקרואורגניזמים, אצות ויצורים חד תאים, כדוגמת פורמיניפרים (חוריריות)- יצורים חד תאים בעלי שלד קרבונטי החים בים ומהווים מרכיב עיקרי של סלעים ימיים.

המאובנים העתיקים ביותר שנמצאו עד כה בכדה"א הינם בני 3.5 מיליארד שנה, הם נמצאו בסלעים מתקופת הארכיאן באוסטרליה והם בעצם מבנים הנקראים סטורמטולים הנבנים ע"י ציאנובקטריות. כיום ידועים מעל 9 מיליוני מינים שונים של בעלי חיים וצמחים מהעבר הגיאולוגי ומההווה מספר זה הולך וגדל עם גילוי של מאובנים חדשים ומחקרים באזורים חדשים. יצורים רבים שנמצאו כמאובנים נכחדו.

התחום המדעי שעוסק במאובנים נקרא פליאונטולוגיה, תורת החי הקדום, שהיא ענף בתוך גיאולוגיה (מדעי כדור הארץ). התמחויות בתוך פליאונטולוגיה כוללות- מיקרופליאונטולוגיה (חקר מאובנים מיקרוסקופים), פליאובוטניקה (המחקר של צמחים מאובנים), פליאונטולוגיה של חולייתנים (מחקר של בעלי חיים קדומים בעמוד שדרה, הכולל דגים, דו-חיים, זוחלים, עופות ויונקים), פליאונטולוגיה של חסרי חוליות (המחקר של בעלי חיים קדומים בלי עמוד שדרה), ואיכונולוגיה (מחקר של מאובני עקבות).