תצורה (formation) היא יחידת סלע בסיסית המורכבת ממכלול של שכבות סלע הניכרות בנוף באופן המאפשר מיפוי נוח של היחידה. עצם ההגדרה של תצורה הוא חופשי למדי, משום שהעובי שלה משתנה בהתאם לרבגוניות, או לאחידות בחתך הסטרטיגרפי המקומי, ובהתאם לדרגת הפירוט בה נערך המיפוי אשר במהלכו הוגדרה התצורה. שם של תצורה גיאולוגית מורכב בדרך-כלל מצירוף של מונח ליתולוגי (סוג סלע) ושם גיאוגרפי (המקום בו הוגדרה התצורה), לדוגמה: תצורת מנוחה, אשר הוגדרה על פי סלע הקירטון הלבן הנפוץ באזור רכס מנוחה בערבה. במקרים אחרים שם התצורה יכול להיות מורכב מהמילה תצורה ושם מקום, לדוגמה: תצורת ניצנה. לעתים מחולקת תצורה ליחידות משנה המכונות פרט (member) אשר גם להן לעתים התפשטות אופקית נרחבת. מספר תצורות מאוגדות בשם חבורה (group), לדוגמא חבורת הר הצופים הכוללת את כול סלעי הקרטון, צור, פוספוריט, פצלי שמן, חוואר וחרסית מגיל קרטיקון עליון (כולל את תצורת מנוחה, תצורת מישאש ותצורת ע'רב). לכל תצורה גיאולוגית יש תפוצה גיאוגרפית מסוימת, ולכן סלעים בני אותו גיל אשר נמצאים באזורים שונים בארץ ובמופע שונה בשדה, יוגדרו כתצורות אחרות, לדוגמה: תצורת תמר אשר שקעה בסוף תקופת הקנומן (Cenomanian) הוגדרה במרכז הארץ כתצורת ורדים, ובצפון הארץ כתצורת סחנין.
לוח סטרטיגרפי של ישראל. ניתן לראות את התפרוסת הגיאוגרפית השונה של יחידות הסלע השונות- חבורות, תצורות ופרטים הנחשפות מצפון לדרום ישראל. לקוח מתוך צפונות כדור הארץ \ שלמה שובאל. האוניברסיטה הפתוחה, 2006.