מחלקת הצדפות (Bivalvia)

מבט צד על צדפה בעלת שתי קשוות זהות. ציר הסימטריה עובר בין שתי הקשוות.

הצדפות הן הקבוצה השנייה במספר המינים אחרי השבלולים. מוכרים כ 100000 מינים מודרנים המאכלסים כיום מגוון רחב של סביבות מחייה מהים העמוק לסביבות מים מתוקים. הם מסוגלים לנבור בתוך הסדימנט או לחיות מעליו. חלקן אפילו יכול לנוע בתוך גוף המים. המאפיין המורפולוגי העיקרי של הביבלביות הוא השלד המורכב משתי קשוות גירניות הסוגרות את מרבית חלקי גופם הרכים. הקשוות גדלות על ידי הפרשת גיר משולי הגלימה העוטפת את הרכיכה, ומתעבות מהפרשה מכל משטח הגלימה. התחלת הגידול (קונכייה עוברית) מהווה את המקור או הקודקוד, שלידו (בפנים או בחוץ) חומר אורגני גמיש המחבר בין הקשוות (ליגמנט) וגורם לפתיחתן. בצד הפנימי של הקודקוד מצויות בליטות (שיניים) ומולן שקעים המהווים את ציר הסיבוב. משני צידי הקודקוד עשויות להופיע שיניים צידיות מאורכות העוזרות בתאום הנעילה בין הקשוות. תוך כדי הגידול נוצר פיתול קל המפנה את המקור קדימה אצל רוב הסוגים, אם כי יש בעלי פיתול הפוך.
ניזונים על ידי סינון מזון המרחף בגוף המים. חסרי ראש ובעלי מערכת עצבית פשוטה.

מאפייני השלד כללים:
שתי קשוות גירניות, ציר הסימטריה עובר בין שתי הקשוות. שתי הקשוות הן תמונת ראי אחת של השנייה (equivalves= זהות) לחלק מהצדפות הנצמדות לאובייקט אחר או שקועות בסדימנט קיימת קשווה אחת בדרך כלל גדולה יותר, והקטנה יותר משמשת כמכסה (ובמקרה זה הסימטריה לא קיימת inequilatera). הקשוות של הביבלביה בדרך כלל חלקות כלפי חוץ. אך יכולים להופיע עיטורים של צלעות, חריצים או קוצים.

סביבות מחייה ואקולוגיה והשפעתם על מאפייני השלד:
סביבת המחייה ואורח החיים משפיעים במידה ניכרת על הצורה המורפולוגית החיצונית ואף הפנימית של בעל החיים.
רוב הצדפות חיות בתוך הקרקעית הפריכה (נוברות) או הקשה (קודחות) ולכן התנוון ונעלם הראש ונשאר הפה. הנבירה נעשית על ידי רגל שרירית הנשלפת מבין הקשוות כלפי מטה וקדימה. הרכיכה מחוברת לקשוות על ידי זוג שרירים קדמי ואחורי, ופס דק של חיבור שולי הגלימה לקשוות בצד הגחוני (תחתון). חיבורים אלו נראים היטב כשקעים בצד הפנימי של הקשוות. במינים הנוברים לעומק הסדימנט יתפתחו שני סיפונים, דרכם נעשה חילוף החומרים, ובהתאם מגרעת סיפון בולטת. ככל שהצדפה נוברת יותר עמוק מתארכים הצינורות. עיטורים על גבי השלד החיצוני משפרים את יעילות הנבירה.
במשך הזמן הגאולוגי (אבולוציה) עברו צדפות לחיות בצמוד לתשתית בסביבה מאווררת עשירה במזון שאינה מחייבת תנועה. צדפות הצמודות לתשתית הפכו את הקשווה הצמודה למעין קערית בה נמצאת הרכיכה, כשלקשווה העליונה צורת מכסה שטוח למדי. התשתית משפיעה על צורת הגידול של הקשוות ולפיכך התבטל הצורך לתאום מדויק של הסגירה ביניהן. אצל חלקן התנוונו שיני המנעול וגם השריר הקדמי קטן בעוד שהאחורי גדל ונדד קרוב למרכז לביצוע סגירת הקשוות.
צדפות הצמודות לתשתית על ידי סיבים המאפשרים התכוונות עם הזרמים שמרו בחלקן על הסימטריה של הקשוות ולרוב מאופיינות בשלד מאורך וחריץ שממנו יוצאים הסיבים.

קשווה שמאלית קמורה של הסוג Ceratostreon אשר שקועה במצע ומכילה את גוף הרכיכה.

שלד מאורך של הסוג Pholadomya אשר נצמדת למצע באמצעות סיבים אורגנים.

חשיבות גיאולוגית:

הביבלביות הופיעו לראשונה בקמבריום (452 מ"ש), החלו להיות מגוונות באורדוביק (488 מ"ש). הן כמעט ולא סבלו מההכחדה המסיבית בסוף הפרם שאחריה הם החלו לאכלס מגוון רחב של נישות אשר "ננטשו" ע"י הברכיופודים. מאז הטרצייר (65 מ"ש) הם הפאונה הימית הרדודה (בעלת שלד קשה) הדומיננטית. קבוצה חשובה של צדפות, הרודיסטים, שהתמחו בבניית מבני ריפים נכחדה בסוף הקרטיקון.
מכיוון שלצדפות טווח הופעה נרחב אין להם שימוש ביוסטרטיגרפי (למעט ה- Inoceramos בתקופת הקרטיקון). החשיבות העיקרית שלהם היא: 1) ככלי פליאואקולוגי חשוב בשחזור סביבות מחיה מכיוון שהמורפולוגיה החיצונית שלהם מאוד רגישה להשפעות סביבתיות. 2) בשחזור שינויים עונתיים ושינויים אקלימיים אשר משפיעים על הכימיה של השלד שלהם ובאים לידי ביטוי גם בפסי הגדילה של הקשוות.

חשיבות כלכלית:
לצדפות חשיבות אקונומית גדולה מאוד. כמות אדירה של צדפות מנוצלות בתעשיית המזון (מעל 100 מיליון ק"ג של בשר צדפות נצרכים בארה"ב בלבד מדי שנה). חלק מהצדפות בעלות חשיבות אקונומית גדולה בגלל הפנינים אותם הן מייצרות. הפנינים הינם גופים הבנויים מחומר הנקרא Nacre המורכב מלמינות ארגוניט וביניהן שכבות אורגניות המופרשים על ידי הגלימה. הגורם ליצירת הפנינים הוא גירוי של השכבה החיצונית של הגלימה על ידי טפיל או חלקיקים לא אורגנים. הגורם המגרה נעטף על ידי שכבות ארגוניט לעיתים בעלות ברק פנינתי דבר ההופך את הפנינה לבעלת ערך כלכלי.